פסק-דין בתיק עת"מ 1786/03

1.         העותרים, בעלי מקרקעין ברח' עולי הגרדום 4 בהרצליה ששטחם 786 מ"ר, ביקשו בעתירה בכתב לחייב את המשיבות להפקיע בשלמות ובהקדם את המקרקעין שבבעלותם, עליהם בנוי בית פרטי שבו שני מפלסים בשטח 119 מ"ר, שכן תוכנית הר/1936 (להלן: התוכנית) פוגעת בתת הקרקע שנותרה בבעלותם (לאחר שעד אישור התוכנית הופקעו כ- 43% משטח המקרקעין).

2.         המשיבות טענו בכתב תגובתן שלעותרים אין כל זכות שהמקרקעין יופקעו מהם בשלמותם, שטענת העותרים בדבר ההפחתה בשווי המקרקעין שנותרו בבעלותם לא נתמכה בחוות דעת שמאי, וכי סעד ההפקעה הוא סעד חלופי לויתור על ההפקעה או לביצוע הפקעה באופן שלא תיפגע יתרת שווי המקרקעין.

3.         בדיון המוקדם שהתקיים ביום 19.1.04 טענה ב"כ המשיבות שהעתירה מוקדמת מדי שכן התוכנית של מנהרת שבעת הכוכבים, נשוא העתירה, נמצאת בשלב טרומי, העירייה לא הפקיעה דבר ואין מועד צפוי לביצוע התוכנית, שהיא תוכנית מורכבת ומסובכת.

כמו כן, חזרה ב"כ המשיבות על טענותיה בכתב התגובה בכל הקשור לתשלום פיצוי עפ"י סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה לעומת פיצוי עפ"י סעיף 197 לחוק הנ"ל.

ב"כ העותרים טען שהעתירה אינה מוקדמת שכן העותרים זכאים לדעת מה יהיה גורל המקרקעין עליהם עומד בית מגוריהם ואין לחייב אותם להמתין זמן לא ידוע עד שיוכרע גורל המקרקעין שנותרו בבעלותם.

בסוף הדיון הוחלט לקבוע דיון מוקדם נוסף על מנת שתתקבל חוות דעת של שמאי מכריע שמונה בתביעה לתשלום פיצויים לפי סעיף 197 לחוק שהגישו העותרים.

4.         לאחר מספר דחיות הודיע ב"כ העותרים בדיון שהתקיים ביום 14.12.05 שהוא מבקש למחוק את העתירה שכן ביום 24.7.05 פורסמה תוכנית שמבטלת את התוכנית נשוא העתירה, אך ביקש לחייב את המשיבות בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 31,000 ש"ח, כולל מע"מ, עפ"י הסכם שכ"ט עו"ד שהוצג בפני.

לטענת ב"כ העותרים, היה על המשיבות לבדוק את התוכנית לפני שבוטלה ולא להעמיד את העותרים בפני חשש שבית מגוריהם ייפגע בגלל התוכנית לפיה אמורה היתה לעבור מנהרה מתחת למקרקעין שבבעלותם, עליהם עומד בית מגוריהם.

5.         ב"כ המשיבות טוענת שהעתירה לא כוונה כנגד תקפות התוכנית ואישורה אלא הוגשה על בסיס התוכנית. לדבריה, התוכנית לא בוטלה בגלל שהיתה גרועה אלא בגלל שאושרו פתרונות תחבורתיים חלופיים פשוטים יותר.

כמו כן, טוענת ב"כ המשיבות שהעותרים לא הוכיחו שפגיעת התוכנית ביתרת המקרקעין תמנע מהם להמשיך ליהנות מהנכס, וסעיף 190(א) לחוק מאפשר למשיבות לבחור בין הפקעת כל המקרקעין לויתור מוחלט על הפקעתם.

6.         את השאלה האם זכאי עותר, שהחליט לחזור בו מעתירתו, שבית המשפט יחייב את המשיב בהוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו יש לבחון לאור הקריטריונים הבאים ולבדוק האם נופלת היא בגדרו של אחד מהם:

1.      האם היה צידוק בהגשת העתירה.

2.      האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות;

3.      האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה;

4.      האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בפני בית המשפט.

(ראה החלטת כב' הרשם גילון בבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון פד"י מח(4) 217).

7.         במקרה נשוא העתירה לא טוענות המשיבות שהיה שיהוי בהגשת העתירה, אלא הן טוענות שהעתירה הוגשה מוקדם מדי.

המשיבות אינן טוענות שהעותרים לא פעלו כראוי אצל הרשויות המוסמכות, והפניות שצורפו כנספחים לסעיפים 13 ו- 15 לעובדות העתירה מלמדות על כך שהעותרים פעלו כראוי בענין זה.

באשר לטענת המשיבות שלא היה צידוק בהגשת העתירה בשלב זה בהיותה מוקדמת מדי, אינני מתעלם מכך שהתוכנית נמצאה בזמן הגשת העתירה בשלב טרומי יחסית, ומהברירה שעמדה בפני המשיבות לפי סעיף 190(א) לחוק, אך לאחר שבשל הרחבת כביש החוף כבר הופקע חלק מהמקרקעין שבבעלות העותרים, הם היו זכאים לדעת את כוונת המשיבות בכל הקשור לתוכנית לפיה אמורה היתה מנהרה לעבור מתחת למקרקעין שעליהם נמצא בית מגוריהם.